המריחואנה שנמכרת היא תערובת של עלים, גבעולים, פרחים וזרעים מיובשים של צמח הקנבוס. היא בדרך כלל בצבעים ירוק, חום או אפור.

חשיש הוא שרף חום-צהבהב, חום או שחור שמיובש ונדחס לצורת מוטות, מקלות או כדורים. כשמעשנים אותם, גם המריחואנה וגם החשיש מפיקים
ניחוח מתוק מובהק.

במריחואנה ובחשיש יש יותר מ-400 כימיקלים.1 הכימיקל שגורם לתחושת הסימום או בשפתם של המשתמשים ה-"הַי" נקרא THC (קיצור של tetrahydrocannabinol). ה-THC יוצר את ההשפעות של שינוי התודעה שגורמות לכך שמריחואנה תסווג בתור סם.

לצמחים, כמו לחיות, יש תכונות שמגנות עליהם בטבע. לצמחים יכולים להיות צבעים או דוגמאות שמסתירים אותם מחיות טרף, או שהם יכולים להכיל רעלים שכאשר אוכלים אותם גורמים לחיות לחלות או משנים את התודעה שלהן, מה שמסכן אותן בטבע. ה-THC הוא מנגנון ההגנה של צמח המריחואנה.

פירושה המילולי של המילה intoxication באנגלית (שיכרון חושים/סוטול) הוא "לקבל הרעלה מהכנסת חומר רעיל לתוך הגוף". כל חומר שגורם לשיכרון חושים או לתחושת סוטול גורם לשינויים בגוף ובמיינד. זה יכול ליצור התמכרות או תלות, שגורמות לאדם לרצות לקחת את הסם אפילו אם זה פוגע בו.

אולי שמעת מישהו אומר שבגלל שמריחואנה היא צמח, היא חומר "טבעי" ולכן לא מזיקה. אבל זה לא המצב. רוש, צמח רעיל, גם הוא "טבעי", אבל הוא יכול להרוג.

הדבר הנוסף שאתה צריך לדעת זה שלשרוף עלים וניצנים מיובשים ולשאוף את העשן לתוך הריאות זה בהחלט לא "טבעי", וכמו עישון סיגריות, זה יכול להזיק לגוף.

בנוגע לשימושים הרפואיים של מריחואנה, היא מכילה כימיקל נוסף שנקרא CBD (קיצור של cannabidiol). זה החומר שבדרך כלל נקשר ליצירת יתרונות רפואיים. שלא כמו ה-THC, ה-CBD לא גורם לסוטול.2 היתרונות הרפואיים שלו עדיין נמצאים בשלבי מחקר, כמו גם שיטות לפתח צמחי מריחואנה שמכילים כמויות גדולות של CBD וכמויות קטנות של THC לשימוש רפואי.

מריחואנה היא סם כמו אלכוהול, קוקאין או אקסטזי. וכמו הסמים האחרים האלה, יש לה תופעות לוואי שיכולות להיות מזיקות.

אפשר לעשן מריחואנה בצורה של סיגריה (ג'וינט), אבל אפשר גם לעשן אותה במקטרת או במתקן עישון שמכיל מים ונקרא "באנג". אפשר גם לערבב אותה עם מזון ולאכול אותה או לחלוט אותה בתור תה. השימושים האלה נקראים "מאכלי קנאביס" והם מתוארים בהמשך החוברת הזו. לפעמים, המשתמשים פותחים סיגרים, מוציאים את הטבק ומחליפים אותו בגראס – זה נקרא "בלאנט". ג'וינטים ובלאנטים לפעמים מעורבבים עם סמים אחרים, חזקים יותר, כגון קראק קוקאין או PCP ‏(phencyclidine, חומר הזיה חזק).

כשהאדם מעשן ג'וינט או באנג, הוא בדרך כלל מרגיש את ההשפעה בתוך דקות. התחושות המיידיות – האצת פעימות הלב, ירידה בקואורדינציה ובשיווי המשקל, והלך רוח "חולמני" ולא מציאותי – כשהשיא מגיע בתוך 30 הדקות הראשונות.3 ההשפעות האלו לטווח קצר בדרך כלל מתפוגגות תוך שעתיים עד שלוש, אבל הן יכולות להימשך זמן רב יותר, תלוי בכמות הסם שהמשתמש לקח, בחוזק של ה-THC ובקיומם של סמים אחרים שנוספו לתערובת.

מאחר שהמשתמש הטיפוסי שואף יותר עשן ומחזיק אותו במשך זמן רב יותר מאשר עם סיגריה רגילה, הג'וינט יוצר השפעה חמורה על הריאות. חוץ מהרגשת האי-נוחות שמתלווה לכאבי גרון ולהצטננויות וכאבים בחזה, התברר שעישון ג'וינט אחד חושף את האדם לאותה כמות של כימיקלים מסרטנים כמו עישון של ארבע או חמש סיגריות.4

התוצאות הנפשיות של שימוש במריחואנה הן חמורות באותה המידה. הזיכרון והכושר השכלי של מעשני מריחואנה הם דלים יותר מאשר אצל אלה שלא מעשנים אותה.5

מחקרים שנערכו לאחרונה עם אנשים צעירים שמעשנים מריחואנה, מצאו אנורמליות במוח שקשורה לרגש, למוטיבציה ולהחלטות.6