דגנים, מיץ פירות ודבש שעברו תהליך תסיסה משמשים לייצור אלכוהול (אתיל אלכוהול או אתנול) כבר אלפי שנים.
משקאות שמיוצרים בתהליך תסיסה היו קיימים כבר בתרבות המצרית הקדומה, וישנה עדות על קיומו של משקה אלכוהולי קדום בסין בסביבות 7000 לפני הספירה. בהודו של בין 3000 ל-2000 לפנה"ס, השתמשו במשקה אלכוהולי שנקרא 'סורה' ויוצר על-ידי זיקוק אורז.
הבבלים סגדו לאלת יין כבר ב-2700 לפנה"ס. אחד המשקאות האלכוהוליים הראשונים שהפכו לפופולריים ביוון נקרא 'תמד' (mead) ויוצר מדבש ומים. הספרות היוונית מלאה אזהרות נגד שתייה מופרזת.
כמה תרבויות של ילידים אמריקאיים פיתחו משקאות אלכוהוליים בתקופה הפרה-קולומביאנית1 באיזור האנדים של דרום אמריקה היה מבחר משקאות שעברו תהליך תסיסה ויוצרו מתירס, מענבים או מתפוחים. המשקאות נקראו "צ'יצ'ה".
במאה ה-16, אלכוהול (שנקרא "ספירט") שימש בעיקר למטרות רפואיות. בתחילת המאה ה-18 העביר הפרלמנט הבריטי חוק שעודד את השימוש בדגנים לזיקוק משקאות אלכוהוליים. משקאות אלכוהוליים זולים הציפו את השוק והגיעו לשיא באמצע המאה ה-18. צריכת הג'ין בבריטניה הגיעה ל-68 מיליון ליטרים והאלכוהוליזם הפך לתופעה נפוצה. המאה ה-19 הביאה שינוי בגישות והתנועה נגד צריכת משקאות חריפים החלה לקדם שימוש מתון באלכוהול ובסופו של דבר קידמה יובש מוחלט. בשנת 1920 ארה"ב העבירה חוק שאסר על ייצור, מכירה, ייבוא, וייצוא של משקאות משכרים. הסחר הלא-חוקי באלכוהול שגשג ובשנת 1933 הוסר האיסור על אלכוהול. כיום, כ-15 מיליון אמריקאים סובלים מאלכוהוליזם ו-40% מכל מקרי המוות בתאונות הדרכים בארה"ב קשורים לאלכוהול. 
